יש לי דחף עז להגיב לתגובה של משתמש 9590: אף אחד שלא עזב דוקטורט לא הרגיש רע בגלל הפסקת הדוקטורט. ובכן, אני עושה. אני תמיד מרגיש רע אחרי שהפסקתי לדוקטורט. למרות שהיו לי סיבות אישיות טובות לעשות זאת, אני תמיד מצטער על החלטתי. התגעגעתי לכל דבר באקדמיה: הפרופסורים, הכיתה, המחקר, ההוראה, אפילו הקמפוס. אחרי שפרשתי מהתעשייה הייתי צריך לבחור מקום מגורים. האם אתה יודע את שם הרחוב של הכתובת הנוכחית שלי? דרך האקדמיה!

הסיבות שאתה חושב לעזוב את האקדמיה:

אני שונא את הפוליטיקה - האם אתה מאמין שם האם אין פוליטיקה בתעשייה?

אני שונא את הדרך שבה מתייחסים אלי על ידי המפקחים שלי, צוות האוניברסיטאות והמכללות - האם אתה מאמין למנהלים שלך, למשאבי האנוש ולחברה בתעשייה יתייחס אליך טוב מאוד?

אני שונא את התרבות האקדמית כאן שבה מצפים ממני לתת למחקר שלי להשתלט על החיים , - האם תרצה לתרבות בתעשייה לתת להרוויח כסף להשתלט על החיים?

אני מרגיש שמגיע לי יותר כבוד ממה שאני מקבל כתלמיד כיתה. . - האם אתה מרגיש שמגיע לך יותר כבוד ממה שתקבל כעובד של חברת תעשייה?

אם התשובות שלך לשאלות הנ"ל כולן חיוביות, התעשייה היא המקום שלך. בפרט, אנא רוץ לתעשייה אם אתה אוהב להרוויח כסף. אחרת, אנא שקול מחדש את עזיבת הדוקטורט. בהצלחה!

יש לי את הדוקטורט שלי במדעי המחשב אז זו לא השוואה של 1: 1, אבל כנראה שהיא קרובה מספיק.

ראשית, דע כי להיות סטודנט לתואר שני יש לה הטבות, אבל בסך הכל, יש לך ' באמת לא קידמת את עצמך הרבה בעיני המנחה שלך על ידי קבלת תואר ראשון. אתה עדיין הולך לראות את התואר "סטודנט" עד שתסיים את הלימודים. זה מצער, אבל ככה מצאתי שרוב העולם עובד. עליך לדעת שברגע שתסיים את הלימודים המצב אכן ישתפר במהירות. תמיד יהיו אנשים שיזלזלו בך (בכל תעשייה או כל רמת השכלה), אך לרוב זה לא כל כך נורא.

שנית, זכור שקבלת דוקטורט לא ממש נסגרת כל כך הרבה דלתות. יהיו כמה חברות שלא רוצות לשכור דוקטורט בגלל התואר שלך, אך בדרך כלל אתה יכול למצוא עבודה מחוץ לאקדמיה עם דוקטורט. יש לי חברים עם דוקטורטים שהגיעו לגוגל, אמזון וכו 'ועושים עבודות שהם היו יכולים לעשות עם תואר שני. עם זאת, על ידי תואר דוקטור, הם יכולים כעת לחזור לאקדמיה אם הם בוחרים לעשות זאת.

שלישית, לפחות וודא שאתה יוצא מהחוויה עם משהו. אלה שאני מכיר שהאונייה הנטושה באמצע הדרך לפחות דאגו שהם יקבלו את התואר השני לפני שעזבו. אחרת, אתה בהחלט מגביל את האפשרויות שלך מאוחר יותר. אתה יכול לקבל המון משרות עם תואר ראשון, אך קשה יותר ויותר להתקדם ללא תארים מתקדמים יותר.

לבסוף, אם פוליטיקה היא לא הדבר שלך, אתה כנראה צודק שעבודה ב האוניברסיטה לא תהיה מה שאתה רוצה. זה יהיה עבודה פוליטית מאוד במשך רוב הקריירה שלך בהשוואה לכמה מהאפשרויות האחרות.

השאלה הגדולה שעליך לענות עליה היא, מה המטרות שלך? האם אתה רוצה להרוויח יותר כסף? אל תעבוד באקדמיה. האם אתה רוצה לקבל יותר שליטה בעבודה שלך? אז כנראה שהמחקר יתאים יותר למה שאתה רוצה. זכרו גם שאוניברסיטאות אינן המקומות היחידים שעושים מחקר. ישנן גם חברות ומעבדות ממשלתיות ברוב המדינות בהן ניתן לבצע מחקר.

אל תעשה את זה.

לאחר שהפסקתי דוקטורט בעצמי, אני יכול להעיד על משקל המצפון שיכול להפסיק. תרוויח יותר כסף, אבל תראה שהכל מחלחל לעבר שטרות שאין לך כעת. ולמרבה האירוניה, שטרות אלה אינם קשורים מרחוק לשום דבר "כיפי" או "מגניב" או "מהנה". לא. הם שכר דירה, הם חובות סטודנטים, הם תשלומי רכב - ואתה יודע, לאחר שעשית פיזיקה חישובית, שמכונית חדשה אינה מביאה למימוש. וגרים בעיר? אתה תחלחל כסף מהנקבוביות שלך לדיור כל כך לא תקני, שיהיה לך טוב יותר בתור אדם עני באזור כפרי.

ועל זה מה אתה מקבל? נו. אני לא יודע. אולי תסתדר טוב. אני לא. שנתיים וחצי לתוך הניסוי המטופש הזה, אין לי אגורה בבנק, יש לי מכונית מקולקלת, ואני מניח שאשמח שאוכל לשלם שכר דירה ולעמוד בתשלומי הלוואת הסטודנטים שלי. כן!

אבל אין שום תחושה של לעשות משהו משמעותי או גדול. אין תחושה של התקדמות לעבר משהו גדול יותר, גם אם בהמשך הדרך. אני קיפאון, בעבודה שמסבה לי מעט שמחה, ומאפשרת לשלם רק את החשבונות שלי ולחיות יום יום.

עשה מה שאתה רוצה. אחרים יבכו לך כמה גרוע דוקטורט. אני אומר לך אחרת. אם אתה הולך להתברג, אני מעדיף להתברג באקדמיה, שבה לפחות אתה מרגיש כמו א) אתה עושה משהו משמעותי, וב) אתה מתקדם לעבר משהו גדול יותר.

תפסיק לתואר שלישי. אין לי ספק. הייתי שם, וכשאתה מתחיל לחקור את עצמך בצורה כזו, אתה כבר יודע מה תעשה, גם אם אתה לא בטוח בזה. אתה תפסיק. רק דע לך שתאחל שתוכל לחזור.

כמי שעזב את תוכנית הדוקטורט, הייתי מציע:

• לנסות להדביק את זה עוד קצת ולראות אם התחזית שלך משתנה אם זה תחום שאתה באמת יש תשוקה אינטלקטואלית עבור והתפתחות אינטלקטואלית משלך היא תגמול מספיק עבורך. יהיה קשה מאוד אם לא בלתי אפשרי לחזור למסלול הדוקטורט לאחר שתעזוב. גם אם לעולם לא תשתמש בדוקטורט זה עדיין יהיה הישג משמעותי שאתה יכול להרגיש בו גאווה.

• לחפש יועץ / מנטור חדש. נסה לטפח כמה מערכות יחסים תומכות.

אני חושב שהרעיון שהאקדמיה היא אווירה גרועה בהרבה מכיבוש אחר מוטעה, כפי שאחרים אמרו. כשכל השאר נכשל, נסה למרות זאת כמוטיבציה. היית בראש הכיתה שלך? אתה לא מרגיש שמכבדים אותך? ובכן, אם לצטט את טרוי מק'קלור, "תהיה בטוח, טיפש!" לך תהיה המתמטיקאי המתמטי שאתה יכול להיות.

חלק מהמידע שאתה רוצה לעשות הוא ניסוי וטעייה. אם אתה רוצה לעשות בנקאות השקעות, השקיע בעצמך; מעולם לא היה קל יותר להשתתף בשוק. יתכן שזה לא בנקאות השקעות עצמה, אבל תיק אישי שיצרת, תוך שימוש בידע המתמטי שלך, היה הולך איפשהו בראיון עם מוסד פיננסי, ויש לך את לונדון, כך שלא חסרים בנקים להשקעה. למסלול הקריירה הזה יש אפס איזון בין חיי העבודה, אם זה נעשה באופן מקצועי. אם אתה רוצה לשמור על חירות מסוימת תצטרך להשקיע את הכסף שלך בדרך שלך. זה הרבה יותר קל מכיוון שיש לך הרבה פחות ניירת ותקורה רגולטורית כמשקיע יחיד מאשר חבר בבנק השקעות. אם אתה לא אוהב את זה, אתה יכול לקחת כמה שנים ולעשות הון ולעשות הון של אחרים ולעבור למשהו אחר. העובדה שיש לי כמה מיליונים מעניקה חירות רבה.

גם אני רציתי להיות פרופסור בארצות הברית, אבל לראות את המציאות העגומה של האקדמיה גרמה לי להבין שלא אוכל להתמודד עם השטויות הנוספים. שמשתלב עם זה. אם כל מה שהייתי צריך לעשות זה ללמד ולחקור, הייתי מקדיש לכך את חיי. אבל כולנו יודעים שזה אולי 20% ביום טוב ממה שהאקדמאים עושים בפועל. אבל כמעט בכל הקריירות יש דברים מסוג זה להתמודד בצורה כזו או אחרת, אז אל תסתכל להימנע מכך רק על ידי בריחה מהאקדמיה. אני בתחום מדעי הרוח, אז מממ, אבל אני יודע שיש הרבה דמיון.

לא תימנע מהפוליטיקה הקטנונית הזו שאתה שונא מחוץ לאקדמיה, לפחות לא לגמרי. זה לא כאילו אקדמאים לבדם מנהלים קטטות קטנות ועוסקים בפוליטיקה משרדית. אבל אני כן יודע שיש פחות מזה מחוץ למגדל השן. אחד המדריכים שלי אמר לי "הרוחות כל כך חמות בגלל ההימור כל כך נמוך", מה שגיליתי מאוחר יותר נקרא החוק של סייר, וזה מעיד על אמיתות לגבי טבע האדם; אנו מודעים מאוד לחוסר חשיבותנו, ולו רק באופן לא מודע, ונלחמים בכך.

האקדמיה מטפחת חזון מנהרה. אי אפשר לדמיין את החיים בחוץ, או שמסלולי קריירה אחרים הם לגיטימיים (ויותר), או שיש דרכים אחרות להתפרנס מלבד להתמודד על פיסת מימון המענק המצטמצמת כל העת. אקדמאים נוטים לחשוב במחשבות על סכום אפס כך שקשה להם לעבד רעיונות מחוץ לקופסה, כמו קריירות אחרות. החשיבה המוסדית מולידה תחושות של בושה ופחד לעזיבה, או אפילו לבחון אפשרויות אחרות, כי למה שמישהו ירצה לעשות משהו אחר, אלה חיי הנפש, החיים הגבוהים ביותר !? אבל אתה יכול להסתכל מעבר לכל זה מאז שהזוהר המוקדם של היחסים נשחק ממגדל השן.

אני חושב שכבר הבחנת שהאקדמיה לא בשבילך. אתה יכול להיות שמח לעשות כמעט כל דבר שתמצא בו הגשמה. אם זה מבצע עסקאות של מיליון דולר, או הנחת לבנים זה לא ממש משנה. אתה פשוט יודע שהצעות המחקר שלה בהחלט אינן חוקרות ואנשי אקדמיה מרים שמא לא מעריכים את תרומתך למוסד, אך עדיין תלויים בך למעמדם. אתה יכול לעבוד קשה ללא תואר מתקדם ולעלות בסולם באותה מידה. עם תואר של לפחות 4 שנים בכל מקרה לעולם לא תפגע בתקרות זכוכית. אני מדבר כאמריקאי. אני יודע שלאנשים מעבר לבריכה יש יותר אינטרס במעמד החברתי, אז זה יכול להיות שונה במקצת שם.

אבל כדי לענות במפורש על השאלה האחרת שלך: איש שעזב את הדוקטורט לא הרגיש מעולם שהוא רע דוקטורט. בדרך כלל הם פשוט מרגישים רע על כך שהם לא הפסיקו להפסיק, או מלכתחילה. הם מתחרטים על השנים האבודות שהיו מלאות מתח והכנסה נמוכה, ולא על ההחמצה של סיכוי נמוך מאוד מאוד למשרה קבועה.

עזבתי גם את הדוקטורט. ובכן, זה היה יותר מצב כמו זה למען האמת.

הבעיה בזה? מאוד אהבתי מחקר, הנושא היה שהיעדים / התחום שלי לא תואמים את המפקח: הייתי (ועדיין) לגישה מעשית / הנדסית יותר ואילו המפקח רוצה גישה מתמטית יותר תיאורטית / טהורה.

התוצאה הסופית הייתה שעזבתי את הדוקטורט לאחר שנה וחצי מתחילתו.

האם אני מאושר יותר עכשיו? ובכן, אתם יכולים להיות בטוחים בכך, מצאתי דוקטורט אחר עם גישה שאני אוהב ואני נהנה מכך לעשות זאת.

ההצעה שלי? נסה להבין את הסיבה האמיתית שבגינה אתה מרגיש שעזיבת הדוקטורט תהיה רעיון טוב. אתה אומר:

1. הייתי רוצה קריירה המשתמשת ביכולות המתמטיות והתכנותיות שלי ומסחרית יותר, כלומר לא כל טכנית.
2. קריירה שאני יכול ללכת איתה למקומות - אבל יש לה איזון טוב בחיי העבודה. [...]
3. אני שונא את הפוליטיקה, אני שונא את האופן שבו מתייחסים אלי המפקחים שלי, צוות האוניברסיטאות והמכללות, אני שונא את התרבות האקדמית כאן שבה מצפים ממני לתת למחקר להשתלט על החיים ושרק התחשבות בהזדמנויות אחרות,
4. אני לא ראוי לאקדמיה -
5. הגעתי לראש הכיתה שלי, עבדתי קשה להפליא, אני מרגיש שמגיע לי יותר כבוד ממה שאני מקבל כתלמיד כיתה.

1. אני לא בטוח שאני מבין את הניגוד שלך למסחרי וטכני. אם אתה מתכנת מוצר מסחרי, זו לא משימה טכנית?

2. ובכן, לא הייתי מצפה ליותר מדי, העבודה המושלמת לא קיימת, תמיד תהיה לך לקבל איזושהי פשרה.

3. צפה לכל זה בכל מקום העבודה שתעבור אי פעם

4. סליחה? אתה מרגיש שאתה טוב מדי או לא מספיק טוב? באופן אישי, אני חושב שאתה עושה טעות בכל מקרה

5. החיים אינם הוגנים, חיה איתם. ["מגיע לי"? אתה מארה"ב, נכון?]

1. העולם הוא מקום גדול ומלא במיליוני הזדמנויות לכל איזון בין חיי העבודה "שמרחף את הסירה שלך".
2. אתה (כמו 99.99% מאיתנו) רוצה להיות מאושר (ו כרגע צריך להיות מאושר יותר).
3. החיים קצרים.

הייתי מציע לך לחכות כמה חודשים כדי לראות איך זה ילך ולחפש דוקטורט אחר. הזכרת שאתה באוניברסיטה מהשורה הראשונה, אני לא רואה בעיות גדולות שאוניברסיטה מובילה אחרת תקבל אותך לתואר דוקטור.

מצד שני, יש לך מזל. הרבה אנשים חולמים לעשות דוקטורט וללמוד באוניברסיטה המובילה. אין לי אפילו סיכוי לעשות דוקטורט אבל אשמח לעשות את זה. Doind Tutorial Masters עכשיו, זה קשה יותר מאשר רווקים ו- MRes, אז תיהנו מזמנכם. שוחח עם מישהו שאתה בקשרים טובים איתו באוניברסיטה, הם עשויים להבין משהו בשבילך.

עזבתי תכנית מובילה בפסיכולוגיה במחצית השנה השנייה בגלל מחלוקות תיאורטיות עם הפרופסורים. חלק מהקשיים איתם התמודדתי אחר כך כללו פרידה מגושמת מחברי הכיתה, פתרון משבר הזהות שבאובדן מעמד של דוקטורנט, התמודדות עם תגובות משפחתיות, תחושות כישלון וחרטה, בלבול לגבי העתיד שלי, ובעיקר, להשיג עבודה.

העצה שלי למצוא עבודה טובה לאחר מכן: 1) עבור למרכז קריירה בקהילה (ולא במכללה שלך) לקבלת עזרה בקורות החיים שלך. לא משנה כמה דוגמאות קורות חיים תקראו באינטרנט, קשה מאוד להפוך קורות חיים אקדמיים לקורות חיים תמציתיים תמציתיים של 1-2 עמודים MAX, ומראים ניסיון / כישורים ברורים בעבודה.

2) הקפד לסגת לחלוטין מהתכנית והסרתך מאתר בית הספר לפני שתפנה למשרת החלומות החדשה שלך. הייתי עדיין באתר בית הספר שלי כסטודנט לדוקטורט והייתי רשמית בחופשת היעדרות, מה שלא היה בקנה אחד עם ההצהרה "נסוג במצב טוב" בקורות החיים שלי. זה יצר חשד שאני פשוט בהפסקה מהתוכנית שלי וכנראה תרמתי לסירוב.

3) אם אתה מחליף תחומי מחקר (מה שמקובל אם עשית מחקר בנושא חברתי שנלמד רק באקדמיה), ודא שאתה חוקר תחום חדש זה בהרחבה ועלה עם ברור ( גם אם לא לגמרי עובדות) סיבות מדוע אתה רוצה להחליף תחומי מחקר ואתה נלהב מהתחום החדש הזה.

4) מצאתי שרוב הפתיחות של רכזי מחקר למועמדים חיצוניים הם דרגת כניסה, ולמרות שהם התעניינו בי, הייתי מספיק כשיר. אתה לא באמת יכול להימנע מבעיה זו, אך עדיין יכול להיות שימושי לראיין לתפקידים בכניסה, מכיוון שתוכל להבין טוב יותר אילו משרות קיימות, והן עשויות להעביר את קורות החיים שלך למישהו אחר או להחליט לבצע עמדה חדשה שתתאים לך.

5) הבעיה הקשה ביותר הייתה מה לספר למראיינים מדוע עזבתי. חמשת המשרות הראשונות שראיינתי איתן שאלו אותי מדוע עזבתי את תוכנית הדוקטורט שלי כאחת משאלות הראיון הראשונות. לא הייתי מוכן רגשית לסיבות, אז המצאתי מגוון תירוצים, החל מהמתח הכספי ועד שינוי האינטרסים. סיבות אלה לא היו משכנעות, והובילו לכך שמשרות דחו אותי.

אני חושב שהבעיה הזו הייתה גרועה במיוחד במצבי מכיוון שהייתי בתכנית מאוד יוקרתית, עזבתי באמצע השנה בלי לסיים תואר שני, ופניתי למשרות מחקר במשרה מלאה בפסיכולוגיה לעיתים קרובות דרכו אבני דרך לאחרים להיכנס לתוכניות דוקטורט בפסיכולוגיה (אז זה היה מוזר שאני הולך אחורה). ואכן, מראיין אחד שאל "אנשים יהרגו כדי להיכנס לבית הספר שלך, למה עזבת?" ואז בהה בי בספקנות כשניסיתי להסביר. הייתי ממליץ, אם אתה יכול, לקבל תואר שני לפני שאתה עוזב. תואר שני בפסיכולוגיה אינו שימושי כמו תארים אחרים, אך הוא נראה טוב יותר בקורות החיים, מראה הישג כלשהו והרבה יותר קל להסבירו. אחרת, קבל הסבר קצר (2-3 משפטים) משכנע ולא מוביל לדמעות.

איפה אני נמצא עכשיו: אחרי 3 חודשים קשים של ראיונות, הציעו לי תפקיד ממש מצוין . זו הייתה גם העמדה היחידה בה המראיין (הבוס החדש שלי) לא שאל אותי מדוע עזבתי את הדוקטורט. אין לי מושג למה הוא לא שאל, אבל אני פשוט מניח שזה בגלל שהוא האדם הטוב ביותר אי פעם. בכל מקרה, אני אוהב את העבודה שלי. אני מכין בשנות ה -30 העליונות, שזה לא המשכורת החלומית שלי, אבל זה הרבה יותר ממה שהייתי עושה בבית הספר היסודי. אני נהנה מהעבודה ומוצא אותה מאוד מעניינת ומשתמש בהרבה מהמיומנויות שלמדתי בבית הספר היסודי. אני גם אוהבת את האיזון בין עבודה לחיים שלמעשה משאיר מקום ליחסים בריאים וזמן חופשי ליהנות. אין לי מושג איך תיראה הקריירה העתידית שלי, אבל אני הרבה יותר מרוצה מחיי עכשיו ממה שהייתי כשניסיתי לדוקטורט.

הדבר היחיד שיעשה אותך מאושר יותר הוא להבין מה גורם לך להיות מאושר מלכתחילה. אני בספק שזה הדוקטורט עצמו, כי אם אתה לא מאושר אז אתה בקושי הולך להיות מאושר לעשות שום דבר.

אני חושב שההחלטה שאתה מקבל לא תהיה חשובה כמעט כמו מה אתה עושה אחרי שאתה מקבל את ההחלטה. אז אם אתה מתכוון להפסיק, נסה להפיק את המרב מהמצב על ידי התחלת הקריירה הבאה שלך או אתגר מוקדם, ואם תחליט להישאר עם זה, אז תעבור עד הסוף ותמצה לאחר השלמתו.

ראשית, לרמת האושר אין שום קשר לעובדה שאתה סטודנט לתואר דוקטור ולא, זה קשור רק לערך שבין ציפיות למציאות ולדרך בה אנו רואים ותפיסת מציאות. יש הרבה דברים בחיים שדוקטורט, למשל משפחה, חברים, בעלי התנהלות מוסרית, בריאות, ייהנה מהחיים כמו שהם, אך גם בעל כישורים תיאורטיים כדי לשאול שאלות ולענות כמה על היקום. אני חושב שזה כדאי. אם אתה לא אוהב את מה שאתה עושה, הוא צפוי לשנות משהו. אם אתם מתכננים לא להפסיק את הדוקטורט, תוכלו גם לגשת לתחומים חדשים ולשנות את התחום ללא שום בעיה. יש לי חבר שהחליף את המפקח שלו פעם בשנה, בלי בעיות משמעותיות. למרות שלא הייתי ממליץ להחליף לעתים קרובות, נסה למצוא מה יגרום לך להרגיש טוב עם עצמך. כמו כן, למעשה אינך זקוק למפקח שישאל שאלות גדולות בשום תחום לימוד. יש לי חבר שעבד בנושא דוקטורט ובזמנו הפנוי ניגש לתחום אקזוטי חדש והתפרסם בכתבי עת מובילים ללא כל הדרכה או פיקוח. בסופו של דבר, העצה היחידה שאוכל לתת תהיה לא לתת עצות.

תעזוב עכשיו!

אני רק עומד להגיש אחרי חמש שנות דוקטורט - ושנאתי כל דקה מזה. חשבתי גם להפסיק אחרי השנה הראשונה, אבל דיברתי על עצמי. אני סטודנטית בגיל בוגר ועבדתי שנים רבות לפני שהתחלתי את הדוקטורט. הסיבות שלי להתחיל את הדוקטורט מלכתחילה היו שקצת השתעממתי מהעבודה ורציתי להאריך את עצמי - סיבות לא טובות! גם הציפיות שלי ממה שהיה דוקטורט ומציאות של דוקטורט לא התאימו היטב. חשבתי שהייתי צריך לדון עם המפקחים שלי על רעיונות גדולים, אך בדרך כלל הפגישות שלנו היו בנוגע לסגנון הכתיבה שלי - האם עלי להשתמש בנקודות תבליט או לא, איך צריך לעצב את הטבלאות, לא הובלתי את הקורא מספיק (קראתי שוב ושוב בעצמי מספיק פעמים).

בתחילת השנה התמזל מזלי לקבל משרה בקביעות באוניברסיטה טובה. אני יודע שיש לי באמת מזל להיות כאן, אבל אני ממש שונא את זה. חשבתי שאני צריך לפחות להגיש מועמדות למשרה אקדמית כדי לראות אם אוכל להשיג עבודה ואז חשבתי, טוב ... אני צריך לפחות לנסות את זה במשך שנה. אפילו עכשיו בראש אני אומר לעצמי - יהיה טוב יותר בשנה הבאה.

אני מרגיש שרק נסחפתי וחיכיתי לראות אם הדברים משתפרים בחמש השנים האחרונות. אני ממש מתחרט שעזבתי את העבודה האחרונה שלי. אם היה לי את הזמן שוב, הייתי מפסיק אחרי השנה הראשונה וכנראה הייתי עושה משהו שאני מאוד נהנה עכשיו! אני מרגיש תקוע.